ניתוח של מערכת-הבחירות ברחובות 

{פורסם לראשונה ב-25.11.2008}

בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין אין לדעת, מהי התוצאה בסיבוב השני, בבחירות לראשות עיריית רחובות. אולם, הדבר אינו משנה כל-כך.

מאז ילדותי, באמצע שנות השמונים, עוקב אני אחר כל מערכות-הבחירות - ברחובות ובישראל כאחת. ועוד לא זכורה לי מערכת-בחירות כה ירודה, כה בלתי-מבטיחה, כמערכת-הבחירות המקומית ברחובות, שנת 2008.

כי אכן, בניגוד לערים כראשל"צ, כאשדוד וכירושלים, אשר חוו מהפכים הסטוריים - טובים יותר או פחות, הבה נהיה אופטימיים...? - או לתל-אביב, בה היתה הבחירה, בסופו-של-דבר, בין ראש-עירייה מכהן, אשר אולי איננו טוב דיו, לבין כמה טוענים לכתר, הטובים ממנו במעט - ברחובות, התנהלה מערכת-הבחירות לראשות-העירייה בין:

ראש-העירייה המכהן - ארכי-מושחת ותיק (אוטוטו עם הרשעה פלוס קלון), אשר הצליח - בוירטואוזיות מדהימה - לקחת עיר, שכבר היתה מדורדרת, לאחר שתי כהונותיהם הכושלות, של שני קודמיו (מיכאל לפידות, 1989-1993 ויעקב סנדלר, 1993-1998, שניהם מ"מפלגת העבודה") ולדרדרה עוד, עד לבלי-הכר: מר יהושע שוקי פורר;

מנכ"ל קופ"ח אחד - עב"ם מוחלט, חסר כל הבנה, במצב-העיר, או במהותה, בעל הזיות מופרכות ומסוכנות וכנראה בעל קופת-מעללים לא-נחמדה-בכלל משלו: מר עוזי סלנט;

אופוזיציונר ותיק ומוערך - אדם ישר כסרגל וקנאי לטוהר-מידות, אך מנגד חסר כל הבנה שהיא, בנושאי איכות-סביבה ומלבד זאת, מוכשר מאד לתפקד, כאופוזיציונר נוקשה כסלע - אך לא כאיש-ניהול: מר חנניה ויינברגר;

אופוזיציונר נוסף - בעל ותק במאבק למען תושבי שכונות מסויימות ונגד העדר מנהל תקין, אך חסר חוט-שדרה אמיתי: מר שמעון קהלני;

יו"ר מועצת-הפועלים הרחובותית מזה כעשרים שנה - אדם שהוגדר, לפני עשור ומחצה, ע"י מודעיו כאופורטוניסט מוחלט: נציג "העבודה", מר אמיר ירון;

חבר-כנסת לשעבר, מן האגף המתון יחסית ב"שינוי" - אשר, על-מנת לשדרג עצמו, לא היה אכפת לו כהוא-זה, לזגזג ולערוק ל"קדימה" (עוד כשהיתה אפשרות, שפושע-המלחמה, הגנרל שאול מופז, יעמוד בראשה...) ואף לקבל, כמספר שתיים שלו, קבלן-קולות מאוס: מר אילן לייבוביץ';

והצעיר שבחבורה - בחור בעל רעיונות טובים וירוקים, אך חסר כל נסיון שהוא, לא רק בעיריית רחובות, אלא בפעילות פוליטית משמעותית כלשהי בכלל: מר דניאל בל, שלפחות, עשה בשכל והסיר את מועמדותו, ע"מ שלא להתבזות.

אוה כן, היה עוד איזה מועמד אחד - אחד הראל אשד, שהגיש את מועמדותו ממש ברגע האחרון, אולם - למעט פלריגים ומודעות - איש לא ראה אותו ברחוב, הוא וחבריו, לא היו קיימים בשטח ולפיכך, גם ניתן להתעלם ממנו, היות ואיש לא ידע, מה הוא רוצה, מנין בא ומי הוא בכלל, לעזאזל.

למועצה, אגב, התמודדו הרשימות: "ליכוד" (בראשות רחמים מלול, חרדי מתון ולשעבר נציג ש"ס במועצה, שתמך בפורר), "חץ" (רשימתו של פורר, עם מרה קנבל - מ"מ ראש-העירייה, מחזיקת תיק-התרבות בעירייה ולשעבר מ"ישראל ביתנו" - שערקה אליו ומונתה למספר שתיים אצלו), "העבודה" (עסקני ההסתדרות במרחב רחובות), "קדימה", שס"ג החרדית, "הרשימה הדתית המאוחדת" (כתומים למיניהם), "רחובות ביתנו" (ליברמן), "רחובות אחת" (מר"צ, בראשות שוקי קרומר - הבנאדם שאשכרה המציא את המלים "ג'וב", "מינוי פוליטי", "דיל" וקרובות-משפחתן המיידיות, שמאלני כמו {נעזוב את זה} וזגזגן בלתי-נלאה - והורכבה, בעיקרה, מחבריו האישיים למיניהם), "פז" (רשימתו של האופוזיציונר חנניה ויינברגר דלעיל), "מפנה ברחובות" (רשימתו של העב"ם סלנט דלעיל), "לב לצעירים" (רשימה מוזרה - מספר חבר'ה צעירים, לכאורה עמך - אך עם תקציב-גימיקים במימדים, שהם בהכרח מעוררי-חשד... ועם "מצע", המהווה עלבון-של-ממש לאינטליגנציה), "תפוז" (הרשימה הירוקה, בראשותו של דניאל בל דלעיל), "הירוקים" (ירוקים, עאלק... סתם, חבר-מועצה כלשהו, לא ירוק ולא כלום, שעשה גרינ-ו'וש של הרגע האחרון והיה לנציגם הרחובותי, של מיסייה ויסנר וחבריו, אשר מעולם לא הביעו עניין כלשהו ברחובות, עם מצע אידיוטי אף יותר, מזה של "לב לצעירים" דלעיל ושהסתכם, למעשה, בדרישה ל"עיר נקיה" - ותו לא), "הדרים" (רשימתו של הראל אשד דלעיל) ורשימתו של שמעון קהלני, אשר שמה זרח מפרחוני - הדבר, למעשה, אינו חשוב כלל...

כפי שאתם יכולים להבין, מן-הסתם, תמכתי אני ברשימת "תפוז" - גם אם לא בלי התלבטויות: חוסר-נסיונו, של הח' דניאל בל, בהחלט הציק לי ושמחתי, כאשר הסיר את מועמדותו, גם אם פירוש הדבר היה, שלראשות לא תהיה לי שום ברירה שהיא, אלא להטיל פתק צהוב וריק, עם הכיתוב המחאתי עליו: "צר לי, אך איש מן המועמדים אינו ראוי; מצטער"... שלפחות, חברי ועדת-הקלפי ידעו, שכך סבור אחד המצביעים... שמעתי, אגב, שלא הייתי היחיד, שהגיע למסקנה הזאת בדיוק, אם ננקוט בלשון-המעטה...

ואכן, "לשון-המעטה" תהיה לומר, שאיש מהם אינו ראוי!! המבינים אתם, יקיריי התל-אביבים - בעוד אתם מלינים, על שבתל-אביב נותר על כנו רון חולדאי, אצלנו ברחובות, לא היה אף לא מועמד אחד, המתקרב באיכותו אף לזה!! לכם היתה הבחירה המענגת, בין ראש-עיר מתקבל על הדעת, למתחרה מעולה; ואילו לנו היתה ה..."בחירה" המפוקפקת, בין ראש-עיר נורא ואיום, לשאינם טובים הימנו - ובמקרה של סלנט, אף גרועים ממנו.

נו, ומי הגיע לסיבוב השני?

שוקי פורר ועוזי סלנט!!

בקר טוב מרפי. אכן, גרוע יותר - בפשטות, לא יכול היה להיות.

שתבינו - אישית, משחזו עיניי בסלנט הזה ושמעו אזניי את דבריו ההזויים, הגעתי למסקנה מחרידה באופן מיוחד: אם הטיפוס האיום והנורא הזה, הולך להימצא מול פורר בסיבוב ב', אני אצביע לפורר; ואני מקלל את הפורר הזה מדי יום, מזה תשע שנים כמעט, שתבינו. ואולם - עם שאירע האסון המחריד דנן, הגעתי למסקנה עצובה: כף-היד שלי איננה מסוגלת, פשוט איננה מסוגלת, לשים במעטפה פתק, עליו כתוב השם שוקי פורר. אין מצב!! ככל שחשוב לי, לעצור את הסלנט הזה - פשוט, אין מצב. פיזית, פשוט - אינני מסוגל. צר לי.

וכך, בסיבוב השני היום, כלל לא הגעתי לקלפי. לא טרחתי. לשם-מה? הרי, את מחאתי כבר הבעתי בסיבוב הראשון (וגם באזני כל מי, שרק ניאות לשמוע וגם כמה וכמה שלא).

השעה תשע ארבעים וחמש. בעוד רבע שעה, יסגרו הקלפיות - ואני מוצא עצמי מייחל, בכל לבי ומאודי, לנצחון שוקי פורר = האדם, שלא הייתי מסוגל, אפילו, להתקרב לקלפי על-מנת להצביע עבורו, מחמת געל-נפש מרוכז במיוחד.

העתיד מטיל צילו.

                  דניאל קלטי, רחובות - מצאי ה-25 לחדש נובמבר, שנת 2008.